חוזר לעצמי
אחרי שבוע של כאבי גב לא נעימים, אני מנסה לחזור קצת לשיגרה.
אני בטח אחזור לצייר הערב אבל בינתיים, אני דווקא רוצה להתרכז בעבודות שהן לא שלי ולהמליץ על כמה ספרים שקראתי לאחרונה.
אם אתם זוכרים, אז כבר כתבתי שאני לא קורא ספרים רגילים יותר. זאת אומרת, אני קורא, אבל בעיקר קומיקסים וספרי ילדים. יש לי ליד המיטה ערימה של קומיקסים של כל מיני גיבורי-על בתחפושות מטופשות שאני קורא לפני שאני נרדם. אין לי מה להמליץ בתחום הזה. אני נהנה לקרוא את החוברות הזולות האלו אבל הן ריקות מתוכן משמעותי או אפילו עניין למי שלא גדל על השטויות האלו. אבל לאחרונה קראתי כמה נובלות גרפיות מעניינות מהספרייה.
הנובלה-גרפית הראשונה נקראת the pride of baghdad או בעברית “גאוות בגדד”, אם כי באנגלית יש לזה דו-משמעות…
את הספר כתב בריאן וון ואת הציורים עשה ניקו אנריקון
הרעיון לסיפור מגיע מידיעה אמיתית מהמלחמה דאז. אחרי הפצצת גן החיות של בגדד, להקת אריות קטנה ברחה והסתובבה ברחובות במשך מספר שבועות עד שרעבים ומותשים הם נורו ע”י חיילים אמריקאים שנכנסו לעיר. הספר מגולל את סיפורם של להקת האריות הזו, זכר בוגר, שתי נקבות וכפיר צעיר. הסיפור מסופר מנוקדת מבטם של האריות כביכול ונותן לנו מראה על האנושות ואי-האנושיות במלחמה ובחיים. יש שם רעיונות על זוועות מלחמה, אונס, אינדיבידואליזם, פמיניזם, אומץ ופחד והכול מסופר בצורה מאוד נאיבית ונוגעת ללב. הציורים די סטנדרטיים לקומיקס מודרני. מאוד יפים ומושקעים אבל עדיין סטנדרטיים. בהתחלה, כשדפדפתי בספר, הוא לא נראה לי משהו מיוחד. סתם עוד קומיקס אמריקאי רגיל. אבל כשקראתי מאחור את התקציר התחלתי להתעניין. עכשיו אני חושב שזה ספר מצוין.
הנה לינק של ויקיפדיה על הספר:
http://en.wikipedia.org/wiki/Pride_of_Baghdad
והנה תמונה אחת מהספר (רגע לפני הפצצת גן החיות):
*דו המשמעות בשם הספר באנגלית הוא שPRIDE זו המילה לכבוד אבל גם ללהקת אריות
ספר נוסף שקראתי נקרא JOKER מאת בריאן אזרלו עם ציורים של לי ברמג’ו וכמו שהכותרת לא משאירה הרבה מקום לדמיון, אפשר לנחש שזה ספר על הג’וקר, הלא הוא האויב הגדול ביותר של בטמן. נכון, זה ספר של גיבורי-על אבל זה נראה פחות כמו קומיקס רגיל ויותר כמו נובלה גרפית. חוצמיזה, שבטמן הוא גיבור בתחפושת אבל אין לו ממש כוחות-על (וגם לא לג’וקר או לדמויות האחרות שמופיעות בספר). הסיפור מתחיל כשהג’וקר משתחרר מבית החולים למשוגעים, ארקאם אסליום, הידוע לשימצה. ומיד, הקורא עולה לרכבת הרים שהיא חייו הפרועים והניהילסטיים של האנטי-גיבור הכי מפחיד בעולם הקומיקס המודרני. הסיפור מאוד אלים ומלא בהפתעות (כמו שהג’וקר אוהב). בין היתר, מופיעים בסיפור גם הפינגווין, הרידלר, קרוק והארווי דנט הידוע כדו-פנים. וכולם אנושיים להחריד. בטמן מופיע גם אבל רק בסוף הסיפור למספר פאנלים קצרים ולסוף המפתיע שנשאר פתוח לקורא.
הנה העטיפה המפחידה:
ואם אתם רוצים לקרוא עוד קצת על זה, אפשר פה:
http://en.wikipedia.org/wiki/Joker_%28graphic_novel%29
חוצמיזה, מצאתי בספרייה עוד חלק מסגאת המנגה Battle Angel Alita של יוקיטו קישירו. יש לי בבית שני חלקים מהסיפור (את הראשון והחמישי) ובספרייה גיליתי את החלק השני. תמיד אני מופתע מחדש מרמת הקומיקסים היפניים. הציורים בסידרה הספציפית הזו פשוט מעולים. הסיפורים, שכל אחד עומד בפני עצמו וחוט עדין מקשר בינהם, מספרים על אליטה שהיא גם רובוט לוחם בעולם עתידני ואלים וגם ילדה מתבגרת שמחפשת משמעות. יוקיטו קישירו הוא אחד מיוצרי הקומיקס הגדולים של יפן ויש לו מספר סדרות שהוא כתב וצייר במשך שנים. אני חושב שהקומיקסאים היפנים לא ישנים ולא אוכלים כי אחרת אין לי איך להסביר את ההספק שלהם. לאליטה יש למעלה מ20 ספרים, שלכל אחד מהם למעלה מ200 עמודים מצוירים וכתובים בדיוק וזו אפילו לא הסידרה היחידה שלו! ויש גם סרטי אנימציה שלה ומשחקי מחשב ואני בטוח שהוא מעורב בכולם.
איזה עניים של מלאך יש לה…
אם אתם מעוניינים לקרוא עוד על יוקיטו קישירו והעבודות שלו, הנה האתר הרישמי:
http://jajatom.moo.jp/E-top/frame.html
ואם אתם מתעניינים במנגה ומחפשים ספרים, זה האתר של חברת ויז שמתרגמת כמעט כל דבר אפשרי מיפן (לאנגלית):
זהו לבינתיים…
בפוסט הבא – או המלצות על קומיקס אינטרנטי או המלצות על ספרי ילדים. מה בא לכם?
מעניין אותי במיוחד הג’וקר. לראות את הסיפור של בטמן מצד אחר. יש לי משחק של באטמן בלגו לווי ושם אתה יכול לשחק את הסיפור מהצד של הטובים ומהצד של הרעים.
חבר שלי ממש אוהב אותו (וזה בלשון המעטה…) אני אבדוק את הספר.
תודה על ההמלצות!
לפעם הבאה אני הייתי מעדיף קומיקס אינטרנטי.
מעניין מאד. איזה כיף שיש לך ספריה עם ספרי קומיקס, אנחנו כבר בלענו את כל המד”ב אצלנו ולא היה מזיק כמה ספרים עם ריבועים. יש את של רותו כשעיר לעזאזל. הג’וקר מזכיר לי את הספר שאני הכי אוהב בסדרת הבטמנים שנקרא “דה קילינג ג’וק” של אלן מור. שם דווקא יש לג’וקר כמה כוחות פארה-פסיכולוגיים