אני כבר רוצה להמשיך לכתוב על קומיקס ברשת אבל יניב ביקש כל כך יפה המלצות על ספרי ילדים אז הרגשתי מחויב.
אני חושב שחוץ מקומיקס, הספרים היחידים שאני קורא בזמן האחרון הם ספרי ילדים. אלה עכשיו מאוהבת באגדות ילדים ואני מביא לה מהספריה כמה גרסאות של אותו סיפור. אני לא יודע איך זה עם ילדים אחרים אבל, אלה ממש נהנת לראות את הדרכים השונות לספר את אותו הסיפור. הינתיים מככבות סינדרלה, זהבה ושילגיה אך גם לעוצלי גוצלי יש לה מקום חם בלב. עוצלי גוצלי זו אולי האגדה הגרועה ביותר כי אנחנו לומדים שם שהטיפשות, קמצנות, תאוות-בצע, שקרים ועוד רעות אחרות יביאו לסוף הטוב (שבו עוצלי, איך לומר את זה… די נדפק). אבל אני לא מאמין גדול בחינוך דרך סיפורים אז זה לא ממש משנה לי.
אז במיוחד בשביל יניב, שאמא שלו נוסעת לניו יורק ומחפשת מתנות לקטנה, אני אתחיל בספרים שאני מכיר מאנגלית ואני לא יודע אם הם פורסמו בישראל או אפילו תורגמו לעברית.
אישית, אני מחפש בספרי ילדים שהם יהיו שטותיים. אני לא מאמין באיזה מסר או לקח שהילד/ה צריכים ללמוד. להפך. אני חושב שקריאה צריכה להיות מהנה ושהילד יקבל וילמד מספר לא בגלל שיש לקח פשוט מהכתיבה או מהציורים. למה תמיד מתייחסים לילדים כאילו הם חייבים להיות מחונכים? אנחנו, ה”מבוגרים”, הרי קוראים רומנים שאין להם שום לקח חינוכי, פשוט בגלל שאנחנו נהנים מסגנון הכתיבה, מהנרטיב הסיפורי או שאנחנו מתחברים לדמויות. בסוף ספר, אנחנו לא חושבים בדרך כלל: “וואוו, היה פה מוסר השכל חשוב!”… אנחנו רק מניחים את הספר בחזרה בארון. חוצמיזה, חלק גדול ממוסרי ההשכל הקלאסיים פשוט לא כל כך עובדים… אם, לדוגמא, אני לא אדבר עם זרים, אני אפפעם לא אפגוש אנשים חדשים ומעניינים. בכלל, נראה לי שכיפה אדומה היתה קצת מפגרת אם היא לא ראתה שזה זאב שהתחפש לסבתא… אבל זה רק לקח אחד ויש עוד אלף דוגמאות כאלו. כמו שציינתי למעלה, אם לומדים משהו מעוצלי גוצלי, זה רק דברים רעים.
בגלל זה, כשאני מחפש לאלה ספר ילדים מוצלח. אני מחפש ספר שטותי עם הרבה הומור. חשוב לי שהציורים ימשכו אותה כי היא עוד לא קוראת ואני מספר לה את הסיפור. אני גם מקריא לה סיפורים רק בעברית. ספרים חדשים או כאלו מהספרייה אני קורא לפני ואז מתרגם לה. אני מאוד מכבד סופרים אבל גם כשהספר בעברית אני לוקח קצת חופש ביטוי בדרך הסיפור שלי. וטיפ קטן – אם וכאשר אתם מספרים סיפורים לילד (שלכם או של אחרים) נסו להכניס דרמה לקריאה. אל תקריאו את הספר כדי לצאת ידי חובה או כדי שהילד יירדם. תשנו קולות לפי הדמויות, תשתפו את הילד בשאלות תוך כדי סיפור, תאירו את תשומת ליבו לפרטים בציור ותנסו לספר סיפור מוכר גם בלי ספר, נגיד באמבטיה או בטיול. ילדים אוהבים סיפורים והם אוהבים סיפורים מעניינים. כשקוראים סיפור בצורה מונוטונית ובלי דרמה הילד משתעמם מאוד מהר ואז רואים תופעות של קשקוש בספרים או קריעה של דפים. אצלנו יש משפט בבית – “ספרים הם כמו חברים שלך. הם עושים כיף. ובגלל זה, לא הורסים ספרים”. לאלה יש יותר מ-300 ספרים והיא מכירה את רוב הסיפורים בהם. תקנו לילדים אהבת ספרים מגיל צעיר – הם יאהבו אותם לנצח.
טוב. אחרי שברברתי, הגיע הזמן להמלצות עצמן:
המלצה ראשונה ואולי החשובה ביותר מבחינתי היא המלצה על סופר. זה סופר הילדים האהוב עלי כרגע. ושמו MO WILLEMS. מו, הוא סופר ילדים אמריקאי גאון שחי ועובד בברוקלין שבניו יורק והספרים שלו מצחיקים, שנונים, מהנים, מקסימים ומגניבים. הוא הדוקטור סוס של הדור החדש. רוב הספרים שלו בנויים בצורת קומיקס עם בלוני דיבור והם כולם כתובים באנגלית מאוד פשוטה. אלה מטורפת על סידרת ספרי “הפיל והחזרזירה” שלו. מה שמגניב במיוחד הוא שלמרות שהספרים כתובים בשפה מאוד פשוטה, גם הילדים אצלי בגן בגילאי 4-6 מתפקעים מצחוק כשאני מביא את הסיפורים של הפיל והחזירה לכיתה. יש בסידרה משהו כמו 14 ספרים ואני מכיר 8 מהם אבל באמת אי אפשר לטעות עם אפאחד מהם. קניה בטוחה שגם אתם וגם הילדים יהנו לקרוא שוב ושוב ושוב (בגן הם לפעמים מבקשים הדרן שלישי…). יש לו עוד סידרת ספרים על היונה עם בעיות באטיטיוד וגם את “חתול החתול”, “החפרפרת העירומה”, “לאונרדו המפלצת” וה”קנאפל באני” המוצלח. לכל הסדרות האלו יש גם מוצרים נלווים שיעשו כל ילד שמח – מבובות, לתיקי אוכל, פיג’מות ועוד. ל”קנאפל באני” יש אפילו DVD שאני מאוד אשמח לראות עם אלה.
אז אם מו ווילמס עוד לא מתורגם לעברית, תבקשו מאנשים מחו”ל או תזמינו באינטרנט את הספרים שלו כי הם באמת חוויה מקסימה לכל המשפחה. תזכרו את השם הזה.
הנה פוסטר שהוא הכין לספרייה במסאצ’וסט:
הסופר השני שאני רוצה להמליץ עליו (או שמא, המאייר?) הוא REGIS FALLER והוא דווקא לא אמריקאי. אני חושב שהוא סוג של צרפתי אבל לא מצאתי עוד פרטים עליו באנגלית אז אני לא ממש בטוח. בסידרת ספרי POLO שלו, הגיבור, פולו, עובר אינספור הרפתקאות ומסעות והכול מצויר בקומיקס ובלי מילים. שוב, אני לא יודע אם אפשר למצוא ספרים שלו בארץ אבל הוא ממש חובה לאנשים שאוהבים להיזרק אל תוך עולמות הדמיון. ילדים יתאהבו בו וירצו לחזור וגלות מה עבר עליו בהרפתקאותיו. אני מכיר רק שני ספרים בסידרה אבל יש עוד הרבה. ליחצו על הלינק לקטע קטן מתוך “המסע של פולו” שהוא פשוט ספר מופלא והנה עוד קטמע מ”הספר החטוף” או “הספר שלי!” הנאה מובטחת… הנה העטיפה לאחד הספרים שאני דווקא לא מכיר, אבל הייתי רוצה, “פולו והדרקון”:
עוד סופר/מאייר שנטע, אלה ואני מאוד אוהבים הוא JEZ ALBOROUGH. גם לג’ז יש כמה סדרות של ספרים ואחת מהן, זו שבעצם גילתה לנו אותו, היא סידרת ספרי בובו. בעזרת מילה אחת או שתיים לאורך כל הסיפור, ג’ז מצליח להעביר סיפור שלם, מלא ברגש. אני חושב שקראנו את הספר HUG אולי 500 פעם כבר. זה הגיעה למצב שאלה יודעת לקרוא את שלושת המילים שמופיעות בספר גם כשאני כותב לה אותן על דף. אלו לא ספרים חכמים כמו של שני היוצרים מעל, אבל הם מלאים בצבע וילדים מאוד אוהבים אותם. יש לו גם סידרת ספרים על ברווז, סידרת ספרים מצחיקים על דובים ועוד כמה ספרים מעניינים. הספרים שלו זכו לפרסים ולשבחים. הנה העטיפה של “חיבוק”:
הסופר/מאייר של הספר הבא בהמלצות שלי להיום הוא גם קומיקסאי מפורסם בארצות הברית ויוצר מאוד מוכשר. יש לו קומיקס אינטרנטי מצחיק ומאוד ידוע שנקרא “אמריקן אלף” (אלף כמו בשר הטבעות ולא כמו המספר…) כבר משנת 1998! ככה שהיום בכל זאת השתלשלה לכאן המלצה על קומיקס מקוונן… אני מכיר את העבודות שלו כבר כמה שנים וכשגיליתי ספר שלו במחלקת הילדים בספרייה זינקתי עליו כמו שזאב מזנק על טרף. ספר קומיקס מטופש ומצחיק לילדים מאומן מוכשר ומוערך- איך אפשר לבקש משהו יותר טוב מזה? הספר נקרא “ג’וני בו (BOO) – רוח הרפאים הקטנה הכי טובה בעולם!” והסיפור הוא על ג’וני בו ורוח-הרפאים מחמד שלו סקוויגל שרק רוצים לאכול קצת גלידה. הסיפור, הציורים והאווירה הם כל כך OFFBEAT שכל מי ששמע את הסיפור פשוט התגלגל מצחוק. אני לא רוצה להרוס למי שישיג את הספר אבל אספר שלמרות הציורים הפשוטים והצביעה המונוטונית, יש בספר הרבה הפתעות מצחיקות מעבר לכל דף. בחיפוש מהיר באינטרנט גיליתי שיש עוד ספר בסידרה ועכשיו אני אחפש גם אותו. הנה העטיפה:
עוד ספרים שאין לי מושג אם תוגמו או לא ואני מאוד אוהב זה סידרת ספרי HENRY המטופשים ומצחיקים של ROBERT QUACKENBUSH. האתר שלו נראה כאילו הוא יצא מ-1991 אבל אל תבהלו – הספרים עדיין מצחיקים. הנה העטיפה ל”הנרי עושה בייביסיטר”:
לנו בבית יש גם “הטעות הגדולה של הנרי” ואת “הנרי נוסע מערבה”.
עוד כותב שאני מאוד נהנה ממנו הוא ROBERT KRAUS שעבד הרבה עם המאייר JOSE ARUEGO. לספרים שלהם תמיד יש טון קצת חינוכי אבל תמיד מלא בהומור. ברוב הסיפורים שלו שקראתי הילד הרע או הלא מפותח הוא כזה באשמת ההורים ולאו דווקא בגלל שהוא ילד רע, וזה נחמד לראות שזה לא תמיד “הילד הרע מבפנים” אלא, לפעמים הילד מתנהג כמו משוגע כי ההורים לא מקדישים לא זמן. חוזה ארואגו הוא מאייר גדול וכל הציורים שלו הם חוויה לעיניים. הנה עטיפת “בוריס ילד רע”:
והנה העטיפה ל”ליאו לא מפותח”:
טוב עכשיו אני קתצ הרוג אז אני אמשיך בהמלצות על ספרים שאני יודע שאפשר להשיג גם בארץ (כי קניתי אותם בארץ…) ביום אחר.
מקווה שנהנתם.
