www.arbelicious.com

סופסוף אתמול, ה16 ביולי, 11 ימים אחרי התאריך המשוער, נולד ילדנו המדהים, אדר (עם שני סגולים) ובר טלמור.

הגענו לבית החולים בחמש ורבע בבוקר, בשש חמישים אדר כבר היה בחוץ.

עד שתיים-עשרה בצהריים כבר היינו כולנו (כולל הפיצפון) בחזרה בביתנו.

נטע היתה מאוד גיבורה ודחפה את אדר מהר החוצה. גם האם וגם הבן בריאים ושלמים.

אדר הקטן הוא “גאון-יניקה”, כמו שאמא שלו קוראת לו, והוא כמו כל תינוק בן-יומו כל היום יונק, מחרבן וישן.

לנו, הוא נראה בדיוק כמו אלה כשהיא נולדה.

יצא פוסט קצת מבולבל אבל אני בטוח שאתם מבינים.

הנה תמונה:

אל תתעסקו איתו!:

לילה טוב

מה קורה?

השניה קיבלתי את הלינק לפופספוג החדש. הנושא הפעם היה “חרמנות”… מקווה שתהתנו:

http://www.israfuckers.com/popsfog10.htm

הי.

קודם כל הסברים ותשובות:

הציור של האחד במאי לא קשור בשום צורה ליום הפועלים המפורסם. זו לא קריקטורה או ציור עם מסר לפועל העמל. זה בסך הכול היה רעיון טפשי שעלה לי בראש. רעיון לפוסטר ענק שיש בו אלמנטים תלת-מימדיים אבל הוא כולו בשני מימדים. על הפוסטר כתוב בלועזית:

REMEMBER 2D?!

יעני – “זוכרים את הדו-מימד?”. זה יותר אמירה אישית מאמירה חברתית כי עשיתי החלטה כזאת עם עצמי לחזור ולצייר ביד ופחות במחשב וקצת לקחת צעד אחורה מהטכנולוגיה ולחזור לדף הלבן. נראה לי לפחות. אבל, אם אתם רואים בציור משהו אחר – זה גם טוב מבחינתי.

אני דווקא מאוד בעד סוציליזם. בגדול, קנדה היא מדינה סוציליסטית ואני מאוד שמח על כך.

(גם קוסטה ריקה, שבה גרנו במשך 5 שנים, די סוציליסטית).

אבל… אני רוצה לחשוב שאפשר להגיע להסדר ביניים בין הסוציליזם לקפיטליזם. אני חושב שלהצליח כלכלית יותר מאחרים זה בסדר גמור. גם לשאוף להצלחה הזו זה בסדר. אבל מי שמתעשר צריך להבין שעם הרווחה יש גם חובות לחברה. כמו שאמר סטן לי בספיידרמן:

WITH GREAT WEALTH COMES GREAT RESPONSEBILITY

(או משהו כזה…)

בכל מקרה, לכו תסבירו את זה לאולמרטברקביביאריקישיבנעיזריהירשזון וחבריהם…

בקשר לקוקו מאתמול -

דווקא מאוד נהנתי לצייר בטושים. לדעתי יצא ציור מצוין.

אין צורך לדאוג בקשר לחבל על העץ. זה חבל שבדרך כלל מחזיק ערסל.

והנה הציור של היום:

דבר ראשון, אני מצטער שלוקח קצת זמן לתגובות להכנס. יש לי בעיה רצינית של ספאם בבלוג ואני מנסה לסדר את זה.

אני לא יכול להסביר בדיוק למה אבל הציורי בנות האלו תפסו אותי קצת. אני לא יודע אם גם מחר אצייר ילדה כזו חמודה אבל היום יצאה  לי עוד אחת כשהתיישבתי לצייר.

הנה:

אלמוג, לא ידעתי שנסיכות מחויבות בכתר… אני חושב שרוב הנסיכות בעולם הולכות בלי כתר בכלל ביום-יום. אפילו מלכת אנגליה לא שמה כתר על הראש כל יום…

בכל מקרה, לא יודע למה, אבל הנסיכה של אתמול עשתה לי חשק לעוד…

אז ה”נסיכה” של היום יצאה חצי אימו, חצי היפהופ. אולי אימהופ? או היפמופ?

הנה:

כל הזמן הילדות בגן רוצות שאני אצייר להן נסיכות. אז בשביל הכיף שלי, התחלתי לצייר נסיכות אימו.

הנה דוגמא לאחת כזו (בגן אני משקיע קצת פחות).:

חוצמיזה, אני כולי הרוג כי חזרתי ממבחן לחגורה כתומה בג’יאוג’יצו ואני מרגיש כאילו אני יכול לאכול סוס (זה חוקי?)…

לילה טוב

יש ספרים כאלו, שכשקוראים אותם, לא רוצים שהם יגמרו. כל שורה יפהפיה וכל מילה במקום והבנאדם מתקשה מצד אחד להפסיק לקרוא, ומצד שני, אין רצון להגיע לסוף הספר ולהניח אותו בחזרה בארון. בדרך כלל, שספר כל כך טוב ומרתק, הסיום שלו משאיר לנו טעם טוב בפה ועוד זכרון נחתם על קליפת המוח שלנו.  מכירים כאלו?

אני אישית הפסקתי קצת לקרוא ספרים.

ליתר דיוק, אני אומר שאני קורא די הרבה. אבל רק ספרים שיש בהם ציורים ובלוני דיבור.

ומדי-פעם, אני מוצא ספר מצויר כזה שאני לא מצליח להניח ולא רוצה שהוא יגמר. “אסטריוס פוליפ”  של דייוויד מזוצ’לי הוא ספר כזה.

הסיפור מתחיל כשהדירה של המעוצבת של אסטוריוס פוליפ נפגעת מברק ועולה באש. אסטריוס בוחר לעזוב הכול ולצאת למסע ליעד רנדומלי לא מוכר. מסע שלוקח אותו אל תוך הזכרון המתעתע וגורם לו להתעמת עם תאוריות ופילוסופיות שאיתן הוא חי כל חייו. “אסטריוס פוליפ” הוא סיפור אהבה, זכרון, אובדן , חיפוש והשלמה. והוא אחד הספרים היפים שקראתי.  אני לא רוצה למסור עוד פרטים כי זה יגרע מהקריאה בספר המקסים הזה. זה לא מזיק שהציורים בספר מושלמים. רציתי לסרוק איזה דף או שניים שתראו על מה אני מדבר אבל לא הצלחתי לבחור מבין כל הדפים המושלמים את המושלם ביותר. הציורים והסיפור שלובים אחד בשני כל כך שלקחת חלק מהסיפור ולהוציא אותו מההקשר של הספר כולו יהיה פשע מבחינתי.

הנה הכריכה:

נ.ב.

דייוויד מזוצ’לי אייר את עיבוד הקומיקס לספר “עיר הזכוכית” של פול אוסטר. זה יצא בעברית ואפשר למצוא את זה בכל חנות ספרים (או לבקש את זה לפחות…)

בכל מקרה, הנה הציור היומי שלי:

לא יודע מה נהיה…

כשמציירים ציור ביום לפעמים יוצאים ציורים מוזרים בלי כוונה. הציור של היום כל כך מוזר שאפילו אני לא מבין אותו ואין לי מושג מאיפה הוא הגיע…

הנה:

ציור ליום העצמאות:

April 15

ציור יומי:

אפאחד לא אמר שצריך להתחיל פרויקט של ציור ביום על היום הראשון של החודש. וגם אם מישהו אמר – לא נורא.

אבל קודם כל, תשובות קצרות לתמי, מהפוסט של אתמול:

1. בעבודה שעשיתי, בחרתי להכין פינת ציור. היתה בחירה בין פינת יצירה בתלת-מימד (יעני פלסטלינה, פימו וכו,), פינת ציור, פינת דרמה או פינת תנועה. אני לא באמת חושב שצריך לעשות הפרדה בין הציור ליצירה בכלל (כמוך) , אבל עשיתי את מה שביקשו לעבודה…

2. את רוב הזמן בארץ בילינו עם משפחה והאמת היא שהיה מאוד כיף אבל אני מעדיף לא  להכנס לפרטים.

3. כמה דברים טובים מהטיול:

האוכל בישראל באמת מצוין. ויותר משהאוכל מצוין, מוצרי הבסיס מצוינים. אצלנו לא רואים מבחר כזה (בעיקר בתחום הגבינות)

נסענו ללילה בצפון עם ההורים שלי והאחיינית המקסימה שלי והדרך והמקום היו פשוט מדהימים. הצפון היה ממש יפה, מלא בירוק ופריחה והרים. חסרים לי קצת ההרים.

החשיש עדיין מצוין (הוא בטח לא ישראלי, אבל עדיין)

היו הרבה גני שעשועים מעולים לאלה. גם פה יש הרבה אבל משום מה הרגיש שבארץ יש יותר מבחר מתקנים.

מזג האויר היה מצוין.

כבר אמרתי שהאוכל טוב?

העובדה שלא הייתי צריך ללכת לעבודה.

קרטיבים.

אינטרנט חינמי בשדה התעופה.

ערוץ הופ ילדות ישראלית.

הנה הציור היומי:

זה מרגיש כאילו מלא זמן לא כתבתי כלום בבלוג. מה שדי נכון…. היינו בישראל לשבועיים וחצי מאוד עמוסים (ומהנים). ביקרנו וראינו כמעט את כל המשפחה המורחבת שלנו. סליחה עם כל האנשים שפספסנו. מסתבר שלטייל עם ילדה בת שנתיים וחצי (ועם אמא שלה) זה קצת פחות פשוט מלטייל לבד. בפעם הקודמת שביקרתי בארץ הייתי לבד וכל לילה יצאתי עם חברים עד השעות הקטנות ובמשך היום הייתי בנסיעות וסידורים. המצב היה טיפל’ה שונה הפעם. את רוב הבקרים שלי העברתי עם אלה ובערב הייתי כבר הרוג מדי בשביל לעשות משהו אז פשוט ישבתי עם אחי ושיחקנו WII עד שהתמוטטתי בערך .

התכנון שלי היה להכין אתמול את הקוקו הראשון מאז חזרתינו לקנדה אבל הייתי חייב לסיים עבודה לקורס שאני עושה על התהליך היצירתי אצל ילדים (אני עובד על תואר של חינוך לגיל הרך). העבודה הפעם היתה לעצב פינת אומנות לכיתת הגן ועבדתי (עם עזרתה של נט המקסימה) עד חצות ואז כבר לא נשאר לי טיפה כוח להכין כלום. אז הנה הקוקו של היום:

וחוצמיזה, אני רוצה לנסות לחזור לצייר ציור ביום. אז להיום, בגלל שכבר מאוחר, תקבלו את הציור שלי מאתמול (לא כולל ההסבר המפורט והארוך), לעיצוב פינת הציור בכיתת גן:

!

אדיוס לבינתיים