Archive for the ‘Arbel Ratzin’Category

סופסוף

סופסוף אתמול, ה16 ביולי, 11 ימים אחרי התאריך המשוער, נולד ילדנו המדהים, אדר (עם שני סגולים) ובר טלמור.

הגענו לבית החולים בחמש ורבע בבוקר, בשש חמישים אדר כבר היה בחוץ.

עד שתיים-עשרה בצהריים כבר היינו כולנו (כולל הפיצפון) בחזרה בביתנו.

נטע היתה מאוד גיבורה ודחפה את אדר מהר החוצה. גם האם וגם הבן בריאים ושלמים.

אדר הקטן הוא “גאון-יניקה”, כמו שאמא שלו קוראת לו, והוא כמו כל תינוק בן-יומו כל היום יונק, מחרבן וישן.

לנו, הוא נראה בדיוק כמו אלה כשהיא נולדה.

יצא פוסט קצת מבולבל אבל אני בטוח שאתם מבינים.

הנה תמונה:

EdderBabyPhoto2Small

אל תתעסקו איתו!:

KaratEdder

ארבע שנים

ארבע שנים. ארבע שנים שגלעד שליט בשבי.

התקווה נשחקה כמו האמון. אני באמת עוד מקווה שהוא יחזור. מקווה אבל מתקשה להאמין.

וחוצמיזה, כבר אין מילים, כי הכול כבר נאמר.

gilad1

26

06 2010

המלצות על ספרי ילדים – המשך

אני רוצה לסגור את הפינה הזו והבטחתי עוד כמה המלצות על ספרי ילדים שאפשר להשיג גם בארץ.

אז נתחיל בסופרים לועזיים שראו אור בעברית:

מייד ידעתי שאת הספר “על חולד קטן שרצה לדעת מי עשה לו על הראש” (שגם תמי המליצה עליו בטוקבקה) אני אשים בראש הרשימה. זה ספר שאני סוחב איתי כבר שנים. אני חושב שהוא כמעט ההפך מכל מה ש”מחנך” הוא מעודד נקמנות, חפרנות, דקדוק יקי ויש בו חרא בכל דף ודף (כולל רעשים שהחרא עושה כשהוא יוצא). בקיצור, ספר מושלם. הציורים הפשוטים רק מוסיפים לגאונות. מבחינתי, זה ספר חובה בכל בית. הספר נכתב ע”י ורנר הולצווארת’ ואוייר ע”י וולף ארלברוך. אני חושב שבגלל השמות הסופר-גרמניים האלו (שניהם מברלין, לפי מה שהצלחתי לברר) בגירסה העברית שמות הסופר והמאייר לא מופיעים על הכריכה. מזלם שהם לא טורקים אז אולי היו מפסיקים למכור את הספר בארץ.

הנה העטיפה:

10-513158b

ובאותו עניין (אבל לא ממש קשור לספרי ילדים), אני רוצה רגע לענות לתמי, שחשבה שההשוואה בין קריעת ספר ע”י פעוט לשריפת ספרים ע”י הנאצים היתה מיותרת – אני עדיין חושב כך. הרי לא מדובר בעולל בן יומו שלא מבין מה הוא עושה…. ילד בגיל 3-4 שעדיין קורע ספרים במקום לקרוא אותם… מממ. יש איתו בעיה.

אבל מה שיותר חשוב פה הוא שאני לא חושב שלהשוות משהו לשואה הוא אסור. השואה היא לא דבר קדוש. ההפך הוא הנכון. מצחיק שבדיוק אתמול בערב, נטע ואני צפינו בתכנית חדשה ומעניינת שמושיבה קומיקאים על ספה מול קהל מאוד מצומצם והם פשוט מדברים על כל מיני נושאים. אחת האורחות בתכנית שראינו אמש, היתה רוזאן בר. למי שלא יודע, חוץ מהעובדה שהיא היתה אחת הנשים הכי חזקות בתעשיית הבידור פעם עם הסיטקום הכי מצליח ואולי אחד הכי חתרניים עד היום, היא גם סטנדאפיסטית בחסד, שמאלנית ופעילה לזכויות אדם. במהלך השיחה, המנחה הראה תמונה שרוזאן פירסמה באיזה מגזין ובו היא נראתה מחופשת להיטלר אופה עוגיות. כמובן שכשהתמונה התפרסמה כל העולם ואחותו יצא עליה. אבל בהסבר שלה ,שהיה רגוע ומנומק להפליא, היא אמרה שכדאי שאנשים יפסיקו לחשוב שהשואה של שקרתה בגרמניה זה איזה משהו קדוש. כל יום נרצחים אנשים ומיעוטים מסביב לעולם ולאפאחד לא איכפת – שואות נהיו דבר בשיגרה כמו לאפות עוגיות. היא אמרה בדרך הרוזאנית שלה משהו בסגנון של “צריך להפסיק להתרגש מהסמל שהוא השואה ויותר להתרגש מהשואה עצמה ומשואות בכלל”.

טוב. עניתי. אפשר לחזור לעיקר?

סידרת ספרים יפה נוספת היא סידרת “העונות בבאר-שפע” . הסידרה מחולקת לארבעה ספרים בפורמט גדול כשכל אחד מכוון לעונה אחרת בשנה. אין בספר מילים בכלל אלא רק ציורים ענקיים על עמודים כפולים (בדפי קרטון עבים נגד קריעה LOL). הציורים מתארים את העיר “באר-שפע” ואת האנשים בה. הדמויות חוזרות בכל הספרים וכך גם הנוף. סדר העמודים זהה בכל הספרים ואפשר כך להראות לילד את ההבדל בעונות השנה. הציורים מלאים במלא פרטים מעניינים, בסגנון קומיקסאי, והקורא (או הצופה במקרה הזה) יכול לצלול לעומק הציורים והמשיך לגלות עוד ועוד הפתעות בכל דף. הספרים זכו בפרס מיוחד לספרות ילדים ואיורו בידי רוטראוט סוזאנה ברנר.

הנה העטיפות:

20-51864b

20-51865b

20-51866b

20-51867b

עכשיו לכמה ספרים ישראלים.

בראש ובראשונה – ואולי ספרי הילדים האהובים עלי בכל הזמנים שמרוב בלאי של שנים כבר הספקתי לקנות מהדורות חדשות לכולם הם הספרי הילדים של דודו גבע וקובי ניב. מי שמכיר אותי ועקב אחרי הקומיקס שלי יודע שאין בעולם אומן אהוב עלי מדודו גבע. אני מאוד אוהב אומנות ומכיר וראיתי כבר הרבה אבל הציורים של דודו גבע (כולל שירבוטים וקשקושים) נוגעים אצלי במיתר של רגש שאף אומן/ית אחרים הצליחו. אז ככה גם בספרי הילדים הגאוניים (לא פחות) “הפיל מניו יורק”, “ברטה השמנה” ו”עצרת הינשופים”. אין לי מה להאריך ולדבר בהם. אם אתם לא מכירים אותם – תלכו היום ותקנו אותם. הם כל כך מטופשים ומלאי נונ-סנס שהם חובה לכל בנאדם שרוצה להיות מצחיק (או מוכן להסתפק בזה שלפחות הילדים שלו יגדלו להיות מצחיקים).

הנה העטיפות:

19320448c.gif

12499160608629

(לא מצאתי ברשת את ציור העטיפה של “עצרת הינשופים”).

בנימה זו אגיד שמי שבמקרה יש לו בבית (ומוכן לתרום לי ,למכור לי או אפילו לסרוק ולשלוח לי למייל) את

“השקרן הכי גדול בעולם”, “הדייג ודג הזהב” “סינבאד הספן, “אחמד והפיה” שאת כולם אייר גבע בגאוניות, נא ליצור קשר דרך

arbel420@gmail.com

תודה.

גם שלושת ספרי “האביר זיק” שיצאו מחדש ממש מצחיקים ומומלצים אבל הם לעיתים קצת פחות מתאימים לילדים עם נפש רכה (מומלץ בחום למעוערים בנפשם!).

נמשיך. אמי רובינגר הוא אחד המאיירים המפורסמים בארץ. יש לו סגנון שהוא יחודי לו והוא שומר על קו אחיד במשך כל הקריירה העשירה שלו. בשנים האחרונות הוא גם הפך לסופר ומאייר לילדים מהמוצלחים שנתקלתי בהם. בגלל שהוא גם כותב וגם מאייר, בכל הספרים יש חיבור מאוד מדויק בין המילה לאיור. הספרים מאוד מצחיקים ונוגעים בכל מיני נושאים. אלה התאהבה בהם ממבט ראשון והיא מדקלמת כבר את “מי אני מה אני” החכם, ואת “בובי בא, בובי לך” המקסים. בביקור האחרון בארץ, ביום האחרון, נכנסתי לחנות ספרים, עם רשימת קניות, במטרה למצוא עוד ספרים שלו, אבל מצאתי רק את “חתול גדול, חתול קטן” ואת “האו עד עשר”, שגם אותם אלה כבר מדקלמת בשימחה. שמחתי למצוא את הספרים הללו אבל זו היתה שימחה שמהולה בקצת אכזבה. למה אכזבה? כי את “פישפש מתלבש”, “עודד עובד ועובד ועובד” , “אין אריות כאלו” ואת “פילים בכל הצבעים” לא מצאתי.  והיום גיליתי שיש גם את “תזמורת מפלצות הקצב”. נו, שויין. אולי בפעם הבאה. בכל מקרה. שווה לכם לבדוק את הספרים שלו.

עטיפת “מי אני מה נאי”:

a5001

מה עוד…?  היום, כל מי שיש לו ילדים כבר מכיר את ספריה הנהדרים של רינת הופר. ואם לא, אתם חיים בפלנטה אחרת. כל ספר שלה שקנינו אלה אהבה. בינהם “אילת מטיילת”, “איפה אילת”, “החתולה של אילת”, “קיפודה עם מזוודה”, “אותיות במיץ שטויות”, “המפלצת הסגולה” ו”הצב בצבוץ” שעלו לי עכשיו בראש. הספרים והציורים שלה הם רבים מדי בשבילי לבחור רק אחד אבל הנה העטיפה של “מפלצת סגולה”:

43146

ספר נוסף ומדהים הוא “לילה בלי ירח” של שירה גפן ואתגר קרת עם האיורים הבאמת מופלאים ועוצרי נשימה של דוד פולנסקי (שאייר מחדש עכשיו גם את הכבש ה-16).  הנה ציור מתוך הספר, שמודפס עם צבעי כסף בתוכו שמוסיפים עומק לציורים:

layla-bli---inside_wa

ולא חסרים עוד ספרים בערימות. יש הרבה מאוד ספרי ילדים ישראלים מצוינים שכתובים יפה ומאויירים נפלא אבל נגמר לי הכוח לכתוב… אשמח אם אתם, הקוראים, תגיבו ותתנו המלצות דרך הטוקבקים שנוכל כולנו ללמוד ולמצוא עוד ספרים יפים ומהנים לילדים ולילדים שבתוכנו.

יום טוב!

נ.ב.

בפוסט הבא אני אחזור לנושא הקומיקס המקוונן. מבטיח.      אולי…

23

06 2010

פוסט המלצות על מספר ספרי ילדים

אני כבר רוצה להמשיך לכתוב על קומיקס ברשת אבל יניב ביקש כל כך יפה המלצות על ספרי ילדים אז הרגשתי מחויב.

אני חושב שחוץ מקומיקס, הספרים היחידים שאני קורא בזמן האחרון הם ספרי ילדים. אלה עכשיו מאוהבת באגדות ילדים ואני מביא לה מהספריה כמה גרסאות של אותו סיפור. אני לא יודע איך זה עם ילדים אחרים אבל, אלה ממש נהנת לראות את הדרכים השונות לספר את אותו הסיפור. הינתיים מככבות סינדרלה, זהבה ושילגיה אך גם לעוצלי גוצלי יש לה מקום חם בלב. עוצלי גוצלי זו אולי האגדה הגרועה ביותר כי אנחנו לומדים שם שהטיפשות, קמצנות, תאוות-בצע, שקרים ועוד רעות אחרות יביאו לסוף הטוב (שבו עוצלי, איך לומר את זה… די נדפק). אבל אני לא מאמין גדול בחינוך דרך סיפורים אז זה לא ממש משנה לי.

אז במיוחד בשביל יניב, שאמא שלו נוסעת לניו יורק ומחפשת מתנות לקטנה, אני אתחיל בספרים שאני מכיר מאנגלית ואני לא יודע אם הם פורסמו בישראל או אפילו תורגמו לעברית.

אישית, אני מחפש בספרי ילדים שהם יהיו שטותיים. אני לא מאמין באיזה מסר או לקח שהילד/ה צריכים ללמוד. להפך. אני חושב שקריאה צריכה להיות מהנה ושהילד יקבל וילמד מספר לא בגלל שיש לקח פשוט מהכתיבה או מהציורים. למה תמיד מתייחסים לילדים כאילו הם חייבים להיות מחונכים? אנחנו, ה”מבוגרים”, הרי קוראים רומנים שאין להם שום לקח חינוכי, פשוט בגלל שאנחנו נהנים מסגנון הכתיבה, מהנרטיב הסיפורי או שאנחנו מתחברים לדמויות. בסוף ספר, אנחנו לא חושבים בדרך כלל: “וואוו, היה פה מוסר השכל חשוב!”… אנחנו רק מניחים את הספר בחזרה בארון. חוצמיזה, חלק גדול ממוסרי ההשכל הקלאסיים פשוט לא כל כך עובדים… אם, לדוגמא, אני לא אדבר עם זרים, אני אפפעם לא אפגוש אנשים חדשים ומעניינים. בכלל, נראה לי שכיפה אדומה היתה קצת מפגרת אם היא לא ראתה שזה זאב שהתחפש לסבתא… אבל זה רק לקח אחד ויש עוד אלף דוגמאות כאלו. כמו שציינתי למעלה, אם לומדים משהו מעוצלי גוצלי, זה רק דברים רעים.

בגלל זה, כשאני מחפש לאלה ספר ילדים מוצלח. אני מחפש ספר שטותי עם הרבה הומור. חשוב לי שהציורים ימשכו אותה כי היא עוד לא קוראת ואני מספר לה את הסיפור. אני גם מקריא לה סיפורים רק בעברית. ספרים חדשים או כאלו מהספרייה אני קורא לפני ואז מתרגם לה. אני מאוד מכבד סופרים אבל גם כשהספר בעברית אני לוקח קצת חופש ביטוי בדרך הסיפור שלי. וטיפ קטן – אם וכאשר אתם מספרים סיפורים לילד (שלכם או של אחרים) נסו להכניס דרמה לקריאה. אל תקריאו את הספר כדי לצאת ידי חובה או כדי שהילד יירדם. תשנו קולות לפי הדמויות, תשתפו את הילד בשאלות תוך כדי סיפור, תאירו את תשומת ליבו לפרטים בציור ותנסו לספר סיפור מוכר גם בלי ספר, נגיד באמבטיה או בטיול. ילדים אוהבים סיפורים והם אוהבים סיפורים מעניינים. כשקוראים סיפור בצורה מונוטונית ובלי דרמה הילד משתעמם מאוד מהר ואז רואים תופעות של קשקוש בספרים או קריעה של דפים. אצלנו יש משפט בבית – “ספרים הם כמו חברים שלך. הם עושים כיף. ובגלל זה, לא הורסים ספרים”. לאלה יש יותר מ-300 ספרים והיא מכירה את רוב הסיפורים בהם. תקנו לילדים אהבת ספרים מגיל צעיר – הם יאהבו אותם לנצח.

טוב. אחרי שברברתי, הגיע הזמן להמלצות עצמן:

המלצה ראשונה ואולי החשובה ביותר מבחינתי היא המלצה על סופר. זה סופר הילדים האהוב עלי כרגע. ושמו MO WILLEMS. מו, הוא סופר ילדים אמריקאי גאון שחי ועובד בברוקלין שבניו יורק והספרים שלו מצחיקים, שנונים, מהנים, מקסימים ומגניבים. הוא הדוקטור סוס של הדור החדש. רוב הספרים שלו בנויים בצורת קומיקס עם בלוני דיבור והם כולם כתובים באנגלית מאוד פשוטה. אלה מטורפת על סידרת ספרי “הפיל והחזרזירה” שלו. מה שמגניב במיוחד הוא שלמרות שהספרים כתובים בשפה מאוד פשוטה, גם הילדים אצלי בגן בגילאי 4-6 מתפקעים מצחוק כשאני מביא את הסיפורים של הפיל והחזירה לכיתה.  יש בסידרה משהו כמו 14 ספרים ואני מכיר 8 מהם אבל באמת אי אפשר לטעות עם אפאחד מהם. קניה בטוחה שגם אתם וגם הילדים יהנו לקרוא שוב ושוב ושוב (בגן הם לפעמים מבקשים הדרן שלישי…). יש לו עוד סידרת ספרים על היונה עם בעיות באטיטיוד וגם את “חתול החתול”, “החפרפרת העירומה”, “לאונרדו המפלצת” וה”קנאפל באני” המוצלח. לכל הסדרות האלו יש גם מוצרים נלווים שיעשו כל ילד שמח – מבובות, לתיקי אוכל, פיג’מות ועוד. ל”קנאפל באני” יש אפילו DVD שאני מאוד אשמח לראות עם אלה.

אז אם מו ווילמס עוד לא מתורגם לעברית, תבקשו מאנשים מחו”ל או תזמינו באינטרנט את הספרים שלו כי הם באמת חוויה מקסימה לכל המשפחה. תזכרו את השם הזה.

הנה פוסטר שהוא הכין לספרייה במסאצ’וסט:

FORBES.final.c.small.rgb-1

הסופר השני שאני רוצה להמליץ עליו (או שמא, המאייר?) הוא REGIS FALLER והוא דווקא לא אמריקאי. אני חושב שהוא סוג של צרפתי אבל לא מצאתי עוד פרטים עליו באנגלית אז אני לא ממש בטוח. בסידרת ספרי POLO שלו, הגיבור, פולו, עובר אינספור הרפתקאות ומסעות והכול מצויר בקומיקס ובלי מילים. שוב, אני לא יודע אם אפשר למצוא ספרים שלו בארץ אבל הוא ממש חובה לאנשים שאוהבים להיזרק אל תוך עולמות הדמיון. ילדים יתאהבו בו וירצו לחזור וגלות מה עבר עליו בהרפתקאותיו. אני מכיר רק שני ספרים בסידרה אבל יש עוד הרבה. ליחצו על הלינק  לקטע קטן מתוך “המסע של פולו” שהוא פשוט ספר מופלא והנה עוד קטמע מ”הספר החטוף” או “הספר שלי!” הנאה מובטחת… הנה העטיפה לאחד הספרים שאני דווקא לא מכיר, אבל הייתי רוצה, “פולו והדרקון”:

livres02

עוד סופר/מאייר שנטע, אלה ואני מאוד אוהבים הוא JEZ ALBOROUGH. גם לג’ז יש כמה סדרות של ספרים ואחת מהן, זו שבעצם גילתה לנו אותו, היא סידרת ספרי בובו. בעזרת מילה אחת או שתיים לאורך כל הסיפור, ג’ז מצליח להעביר סיפור שלם, מלא ברגש. אני חושב שקראנו את הספר HUG אולי 500 פעם כבר. זה הגיעה למצב שאלה יודעת לקרוא את שלושת המילים שמופיעות בספר גם כשאני כותב לה אותן על דף. אלו לא ספרים חכמים כמו של שני היוצרים מעל, אבל הם מלאים בצבע וילדים מאוד אוהבים אותם. יש לו גם סידרת ספרים על ברווז, סידרת ספרים מצחיקים על דובים ועוד כמה ספרים מעניינים. הספרים שלו זכו לפרסים ולשבחים.  הנה העטיפה של “חיבוק”:

Hug_W475

הסופר/מאייר של הספר הבא בהמלצות שלי להיום הוא גם קומיקסאי מפורסם בארצות הברית ויוצר מאוד מוכשר. יש לו קומיקס אינטרנטי מצחיק ומאוד ידוע שנקרא “אמריקן אלף” (אלף כמו בשר הטבעות ולא כמו המספר…) כבר משנת 1998! ככה שהיום בכל זאת השתלשלה לכאן המלצה על קומיקס מקוונן… אני מכיר את העבודות שלו כבר כמה שנים וכשגיליתי ספר שלו במחלקת הילדים בספרייה זינקתי עליו כמו שזאב מזנק על טרף. ספר קומיקס מטופש ומצחיק לילדים מאומן מוכשר ומוערך- איך אפשר לבקש משהו יותר טוב מזה? הספר נקרא “ג’וני בו (BOO) – רוח הרפאים הקטנה הכי טובה בעולם!” והסיפור הוא על ג’וני בו ורוח-הרפאים מחמד שלו סקוויגל שרק רוצים לאכול קצת גלידה. הסיפור, הציורים והאווירה הם כל כך OFFBEAT שכל מי ששמע את הסיפור פשוט התגלגל מצחוק. אני לא רוצה להרוס למי שישיג את הספר אבל אספר שלמרות הציורים הפשוטים והצביעה המונוטונית, יש בספר הרבה הפתעות מצחיקות מעבר לכל דף. בחיפוש מהיר באינטרנט גיליתי שיש עוד ספר בסידרה ועכשיו אני אחפש גם אותו. הנה העטיפה:

johnny_boo_cover_new_lg.gif

עוד ספרים שאין לי מושג אם תוגמו או לא ואני מאוד אוהב זה סידרת ספרי HENRY המטופשים ומצחיקים של ROBERT QUACKENBUSH. האתר שלו נראה כאילו הוא יצא מ-1991 אבל אל תבהלו – הספרים עדיין מצחיקים. הנה העטיפה ל”הנרי עושה בייביסיטר”:

51337hQVuTL._SS500_

לנו בבית יש גם “הטעות הגדולה של הנרי” ואת “הנרי נוסע מערבה”.

עוד כותב שאני מאוד נהנה ממנו הוא ROBERT KRAUS שעבד הרבה עם המאייר JOSE ARUEGO. לספרים שלהם תמיד יש טון קצת חינוכי אבל תמיד מלא בהומור. ברוב הסיפורים שלו שקראתי הילד הרע או הלא מפותח הוא כזה באשמת ההורים ולאו דווקא בגלל שהוא ילד רע, וזה נחמד לראות שזה לא תמיד “הילד הרע מבפנים” אלא, לפעמים הילד מתנהג כמו משוגע כי ההורים לא מקדישים לא זמן. חוזה ארואגו הוא מאייר גדול וכל הציורים שלו הם חוויה לעיניים. הנה עטיפת “בוריס ילד רע”:

bdc6e03ae7a0631a80b00210.L._SL500_AA300_

והנה העטיפה ל”ליאו לא מפותח”:

006443348X.01._SCLZZZZZZZ_

טוב עכשיו אני קתצ הרוג אז אני אמשיך בהמלצות על ספרים שאני יודע שאפשר להשיג גם בארץ (כי קניתי אותם בארץ…) ביום אחר.

מקווה שנהנתם.

חוזר לעצמי

אחרי שבוע של כאבי גב לא נעימים, אני מנסה לחזור קצת לשיגרה.

אני בטח אחזור לצייר הערב אבל בינתיים, אני דווקא רוצה להתרכז בעבודות שהן לא שלי ולהמליץ על כמה ספרים שקראתי לאחרונה.

אם אתם זוכרים, אז כבר כתבתי שאני לא קורא ספרים רגילים יותר. זאת אומרת, אני קורא, אבל בעיקר קומיקסים וספרי ילדים. יש לי ליד המיטה ערימה של קומיקסים של כל מיני גיבורי-על בתחפושות מטופשות שאני קורא לפני שאני נרדם. אין לי מה להמליץ בתחום הזה. אני נהנה לקרוא את החוברות הזולות האלו אבל הן ריקות מתוכן משמעותי או אפילו עניין למי שלא גדל על השטויות האלו. אבל לאחרונה קראתי כמה נובלות גרפיות מעניינות מהספרייה.

הנובלה-גרפית הראשונה נקראת the pride of baghdad או בעברית “גאוות בגדד”, אם כי באנגלית יש לזה דו-משמעות…

את הספר כתב בריאן וון ואת הציורים עשה ניקו אנריקון

הרעיון לסיפור מגיע מידיעה אמיתית מהמלחמה דאז. אחרי הפצצת גן החיות של בגדד, להקת אריות קטנה ברחה והסתובבה ברחובות במשך מספר שבועות עד שרעבים ומותשים הם נורו ע”י חיילים אמריקאים שנכנסו לעיר. הספר מגולל את סיפורם של להקת האריות הזו, זכר בוגר, שתי נקבות וכפיר צעיר. הסיפור מסופר מנוקדת מבטם של האריות כביכול ונותן לנו מראה על האנושות ואי-האנושיות במלחמה ובחיים. יש שם רעיונות על זוועות מלחמה, אונס, אינדיבידואליזם, פמיניזם, אומץ ופחד והכול מסופר בצורה מאוד נאיבית ונוגעת ללב. הציורים די סטנדרטיים לקומיקס מודרני. מאוד יפים ומושקעים אבל עדיין סטנדרטיים. בהתחלה, כשדפדפתי בספר, הוא לא נראה לי משהו מיוחד. סתם עוד קומיקס אמריקאי רגיל. אבל כשקראתי מאחור את התקציר התחלתי להתעניין. עכשיו אני חושב שזה ספר מצוין.

הנה לינק של ויקיפדיה על הספר:

http://en.wikipedia.org/wiki/Pride_of_Baghdad

והנה תמונה אחת מהספר (רגע לפני הפצצת גן החיות):

pride-bomber

*דו המשמעות בשם הספר באנגלית הוא שPRIDE זו המילה לכבוד אבל גם ללהקת אריות

ספר נוסף שקראתי נקרא JOKER מאת בריאן אזרלו עם ציורים של לי ברמג’ו וכמו שהכותרת לא משאירה הרבה מקום לדמיון, אפשר לנחש שזה ספר על הג’וקר, הלא הוא האויב הגדול ביותר של בטמן. נכון, זה ספר של גיבורי-על אבל זה נראה פחות כמו קומיקס רגיל ויותר כמו נובלה גרפית. חוצמיזה, שבטמן הוא גיבור בתחפושת אבל אין לו ממש כוחות-על (וגם לא לג’וקר או לדמויות האחרות שמופיעות בספר). הסיפור מתחיל כשהג’וקר משתחרר מבית החולים למשוגעים, ארקאם אסליום, הידוע לשימצה. ומיד, הקורא עולה לרכבת הרים שהיא חייו הפרועים והניהילסטיים של האנטי-גיבור הכי מפחיד בעולם הקומיקס המודרני. הסיפור מאוד אלים ומלא בהפתעות (כמו שהג’וקר אוהב). בין היתר, מופיעים בסיפור גם הפינגווין, הרידלר, קרוק והארווי דנט הידוע כדו-פנים. וכולם אנושיים להחריד. בטמן מופיע גם אבל רק בסוף הסיפור למספר פאנלים קצרים ולסוף המפתיע שנשאר פתוח לקורא.

הנה העטיפה המפחידה:

412px-Joker_graphic_novel_Cover

ואם אתם רוצים לקרוא עוד קצת על זה, אפשר פה:

http://en.wikipedia.org/wiki/Joker_%28graphic_novel%29

חוצמיזה, מצאתי בספרייה עוד חלק מסגאת המנגה Battle Angel Alita של יוקיטו קישירו. יש לי בבית שני חלקים מהסיפור (את הראשון והחמישי) ובספרייה גיליתי את החלק השני. תמיד אני מופתע מחדש מרמת הקומיקסים היפניים. הציורים בסידרה הספציפית הזו פשוט מעולים. הסיפורים, שכל אחד עומד בפני עצמו וחוט עדין מקשר בינהם, מספרים על אליטה שהיא גם רובוט לוחם בעולם עתידני ואלים וגם ילדה מתבגרת שמחפשת משמעות. יוקיטו קישירו הוא אחד מיוצרי הקומיקס הגדולים של יפן ויש לו מספר סדרות שהוא כתב וצייר במשך שנים. אני חושב שהקומיקסאים היפנים לא ישנים ולא אוכלים כי אחרת אין לי איך להסביר את ההספק שלהם. לאליטה יש למעלה מ20 ספרים, שלכל אחד מהם למעלה מ200 עמודים מצוירים וכתובים בדיוק וזו אפילו לא הסידרה היחידה שלו! ויש גם סרטי אנימציה שלה ומשחקי מחשב ואני בטוח שהוא מעורב בכולם.

איזה עניים של מלאך יש לה…

angeleyes

אם אתם מעוניינים לקרוא עוד על יוקיטו קישירו והעבודות שלו, הנה האתר הרישמי:

http://jajatom.moo.jp/E-top/frame.html

ואם אתם מתעניינים במנגה ומחפשים ספרים, זה האתר של חברת ויז שמתרגמת כמעט כל דבר אפשרי מיפן (לאנגלית):

http://www.viz.com/

זהו לבינתיים…

בפוסט הבא – או המלצות על קומיקס אינטרנטי או המלצות על ספרי ילדים. מה בא לכם?

14

06 2010

פוסט חדש

קודם כל, כמה תשובות שאני חייב כבר כמה ימים:

1. היה לנו מאוד כיף בקמפינג. אנחנו בדרך כלל עושים קמפינג באוהל אבל הפעם נסענו למקום שיש להם ביקתות קטנות כאלו. בביקתה עצמה אין שום דבר חוץ ממיטות ואור. יש שירותים ומקלחות באתר אבל הן במרחק הליכה קצר. תרבות הקמפינג בקנדה היא מאוד מפותחת ומאוד ידידותית למטייל. בכל אתר קמפינג יש מקומות מיועדים לאוהלים ובכל מקום כזה יש שולחן פיקניק ומקום מיוחד למדורה. אפשר תמיד לקנות עץ למדורה בכניסה לפארק וברוב המקומות אפילו יש מקלחות חמות ושירותים במרחק הליכה קצרצר. אין כמו ללכת לישון ולהתעורר בטבע. אנחנו מאוד אוהבים את זה (במיוחד אחרי כל השנים בקוסטה ריקה). אז בגלל שאתם כאלו חמודים, הנה כמה תמונות מהקמפינג שלנו:

DSC00049

DSC00100

DSC00186

DSC00230

DSC00200

DSC00235

DSC00151

כן. אתם רואים נכון. לנטע יש בטן ענקית (וזה לא בגלל כל האוכל שאכלנו בקמפינג). זה בן והוא מגיע בחודש הבא. פרטים נוספים יגיעו עם הגעתו.

בקשר לגיל של נטע…. אלמוג, אתה לא יודע שלא שואלים בחורה בת כמה היא (אלא, אם כן אתה חושד שהיא צעירה מידי…)?

בקשר לציורי רובוטים. כן די נתקעתי על הקטע הזה. ואפרופו, קיבלתי למייל שתי צביעות חמודות מבחורה בשם נגה דיקרמן. קבלו:

may3031noga1

noga2

כל הכבוד נגה!!!!! אני שמח שלקחת את הרעיון שלי צעד אחד קדימה!

אשמח לפרסם פה נסיונות צביעה נוספים. שילחו ל:

arbel420@gmail.com

וזה עשה לי קצת חשק לצבוע בעצמי. הנה הגירסה שלי:

june1coloringPage

ולסיום… הנה עוד משהו קטן:

lovvveboat

שכחתי משהו?

ציור ביום? 30/31 מאי

ציור ביום – מאי 29

ציור ביום – מאי 28

היינו יומיים בקמפינג לכבוד יום ההולדת של נטע המקסימה. היה ממש כיף. חזרנו הבוקר.

לא ציירתי כלום יומיים.

ועכשיו קצת אחרי חצות, אז בעצם גם פספסתי את הדדליין היומי ל-28 אבל אני אתייחס לזה בכל זאת כאילו זה כך.

(וחוצמיזה שהתחלתי לעבוד על הציור עוד לפני חצות…)

הנה:

may28

ששששששששש”ש*

שתהיה שבת שווה של שירים, שמחה, שעשועים, שלווה, שחוק ושמש*

29

05 2010

ציור ביום – מאי 23

הנה כמה תשובות (וסליחה על האיחור):

מה-20 לחודש -תמי.  לא הפכתי צמחוני. סיימתי סמסטר טוב בלימודים (כי לקחתי רק קורס אחד). העבודה בגן מגניבה וכייפית לגמרי אך גם מאוד מעייפת.

וקוקו?…….

הוא לא כתב לי כבר כמה זמן, אבל אני בטוח שעוד נשמע ממנו…

ב-21 לחודש

אלמוג. את הצל אכן עשיתי עם טוש אפור.

ומאמש:

ברוך הבא פידר! אשמח לראות את תוצאות הצביעה שלך!

אלמוג, שבע היא אכן נקבה. מלך בסדר גם. תודה.

תמי, פעם הבאה קחי מצלמה וצלמי!

ולציור היומי:

may23

ציור ביום – מאי 21

אני חייב לעוף לעבודה. אענה על תגובותיכם מאתמול מאוחר יותר או מחר. ובינתיים…

שששששששששש”ר

שתהיה שבת של שלום, שלווה, שמחה, שיוויון, שגשוג, שירה ושביעות רצון

may21

ציור ביום – מאי 20

ציור ביום – מאי 19

בזמן האחרון ציירתי הרבה ציורים עם טושים. אני אוהב טושים כי הם נותנים נפח ילדותי לציורים. הם תמיד נורא שטוחים ובצבעים בנאליים ואני לא יודע בדיוק להסביר למה, אבל אני אוהב את זה. כשאני מצייר בטושים אני מרגיש כמפגר גבולי וככה גם הציורים יוצאים. אין לי בעיה עם זה – אני דווקא אוהב את זה. אבל האהבה האמיתית שלי היא העט. פיילוט שחור V5. אני אוהב לצייר ציורים שטוחים, בלי עומק ובלי פרספקטיבה. כמעט ובלי הצללות ובאאוטליין אחיד.

כשאני מצייר אני מנסה לחשוב איך הייתי מרגיש להסתכל על ציור שלי ואז, אני מנסה לבלבל את עצמי. אני מנסה להוסיף פרט שהצופה יראה רק בהסתכלות שנייה או משהו שיראה לא בסדר בכוונה. זה כמובן לא תקף לכל הציורים, אבל ישנו בהרבה מהם.

והנה חזרתי שוב לעט בלבד:

may19

ציור ביום – מאי 18

may18

כבר אמרתי שאני אוהב לצייר יצורים ומפלצות?

18

05 2010

ציור ביום – מאי 16

אתמול לא היה ציור. אז קודם כל – סליחה.

מחמישי בערב אני בסמינר ג’יאוג’יצו עם המאסטר של השיטה שלנו מברזיל.

המאסטר מגיע כל חצי שנה וזו תמיד חוויה גדולה.  חלק מהחוויה זה שקורעים לנו את הצורה במשך כמה שעות כל יום. אתמול חזרתי הביתה כל כך מעוך שנרדמתי על השטיח בחדר של אלה. אשכרה על השטיח (גם נראיתי קצת כמו שטיח). בכל מקרה,  כשכבר הצלחתי להרים את עצמי הדבר היחיד שהבאתי את עצמי לעשות זה לזרוק את עצמי (בהטלת ג’יאוג’יצו ) למיטה. ישנתי כמו אבן. והיום, קמתי בבוקר (כולי עוד כואב ודואב), התקלחתי, שתיתי קפה, ארוחת בוקר, נשיקה לבנות ויצאתי ליום האחרון של הסמינר. היה יום ארוך ומתיש אבל גם מצוין. קיבלתי מהמאסטר פס על החגורה שלי ואני מרוצה. אז חשבתי, שלכבוד האירוע, אצייר סוג של פורטרט עצמי עם שלושה פסים על החגורה.

זה מה שיצא:

may16

אני הולך להתרסק על המיטה. לילה טוב

מאי 14 – ציור ביום

ציור ביום – מאי 13

מה נהיה?

may13

13

05 2010

ציור ביום – מאי 12

מה קורה?

may12

מאי 11 – ציור ביום

may11

השניה קיבלתי את הלינק לפופספוג החדש. הנושא הפעם היה “חרמנות”… מקווה שתהתנו:

http://www.israfuckers.com/popsfog10.htm

ציור ביום – מאי 10