www.arbelicious.com

קודם כל, כמה תשובות שאני חייב כבר כמה ימים:

1. היה לנו מאוד כיף בקמפינג. אנחנו בדרך כלל עושים קמפינג באוהל אבל הפעם נסענו למקום שיש להם ביקתות קטנות כאלו. בביקתה עצמה אין שום דבר חוץ ממיטות ואור. יש שירותים ומקלחות באתר אבל הן במרחק הליכה קצר. תרבות הקמפינג בקנדה היא מאוד מפותחת ומאוד ידידותית למטייל. בכל אתר קמפינג יש מקומות מיועדים לאוהלים ובכל מקום כזה יש שולחן פיקניק ומקום מיוחד למדורה. אפשר תמיד לקנות עץ למדורה בכניסה לפארק וברוב המקומות אפילו יש מקלחות חמות ושירותים במרחק הליכה קצרצר. אין כמו ללכת לישון ולהתעורר בטבע. אנחנו מאוד אוהבים את זה (במיוחד אחרי כל השנים בקוסטה ריקה). אז בגלל שאתם כאלו חמודים, הנה כמה תמונות מהקמפינג שלנו:

כן. אתם רואים נכון. לנטע יש בטן ענקית (וזה לא בגלל כל האוכל שאכלנו בקמפינג). זה בן והוא מגיע בחודש הבא. פרטים נוספים יגיעו עם הגעתו.

בקשר לגיל של נטע…. אלמוג, אתה לא יודע שלא שואלים בחורה בת כמה היא (אלא, אם כן אתה חושד שהיא צעירה מידי…)?

בקשר לציורי רובוטים. כן די נתקעתי על הקטע הזה. ואפרופו, קיבלתי למייל שתי צביעות חמודות מבחורה בשם נגה דיקרמן. קבלו:

כל הכבוד נגה!!!!! אני שמח שלקחת את הרעיון שלי צעד אחד קדימה!

אשמח לפרסם פה נסיונות צביעה נוספים. שילחו ל:

arbel420@gmail.com

וזה עשה לי קצת חשק לצבוע בעצמי. הנה הגירסה שלי:

ולסיום… הנה עוד משהו קטן:

שכחתי משהו?

לילה טוב

היינו יומיים בקמפינג לכבוד יום ההולדת של נטע המקסימה. היה ממש כיף. חזרנו הבוקר.

לא ציירתי כלום יומיים.

ועכשיו קצת אחרי חצות, אז בעצם גם פספסתי את הדדליין היומי ל-28 אבל אני אתייחס לזה בכל זאת כאילו זה כך.

(וחוצמיזה שהתחלתי לעבוד על הציור עוד לפני חצות…)

הנה:

ששששששששש”ש*

שתהיה שבת שווה של שירים, שמחה, שעשועים, שלווה, שחוק ושמש*

דבר ראשון, אני מצטער שלוקח קצת זמן לתגובות להכנס. יש לי בעיה רצינית של ספאם בבלוג ואני מנסה לסדר את זה.

אני לא יכול להסביר בדיוק למה אבל הציורי בנות האלו תפסו אותי קצת. אני לא יודע אם גם מחר אצייר ילדה כזו חמודה אבל היום יצאה  לי עוד אחת כשהתיישבתי לצייר.

הנה:

אלמוג, לא ידעתי שנסיכות מחויבות בכתר… אני חושב שרוב הנסיכות בעולם הולכות בלי כתר בכלל ביום-יום. אפילו מלכת אנגליה לא שמה כתר על הראש כל יום…

בכל מקרה, לא יודע למה, אבל הנסיכה של אתמול עשתה לי חשק לעוד…

אז ה”נסיכה” של היום יצאה חצי אימו, חצי היפהופ. אולי אימהופ? או היפמופ?

הנה:

לא יודע מה נהיה…

כשמציירים ציור ביום לפעמים יוצאים ציורים מוזרים בלי כוונה. הציור של היום כל כך מוזר שאפילו אני לא מבין אותו ואין לי מושג מאיפה הוא הגיע…

הנה:

ציור ליום העצמאות:

בעיקרון, ציירתי את הציור היומי ביד. גזרתי, הדבקתי, עיטרתי, ורק אחר כך, סרקתי ועשיתי לזה עריכה עדינה בפוטושופ.

במקור הציור יצא יותר גדול מהסורק אז נעלמה, למשל, החתימה שלי.

גם הצבעים של הסריקה קצת מוזרים כי השתמשתי בעיניים מודבקות עבות שהרימו את הדף וגרמו לאור להכנס לסורק. אבל אלו רק פרטים טכניים משעממים… תהנו:

קודם כל, הסבר על הציור של אתמול -

ציירתי אותו אתמול בבוקר בפלאש בתור כרטיס הברכה של אלה לכל חבריה בגן לכבוד הוולנטיין (AKA חג האהבה). אחרי שהברכות הודפסו, גזרנו מהן (נטע בעיקר גזרה) את הצורה של הבלון לב והדבקנו אותן על נייר קרטון. אחר כך, כל ברכה נצבעה בנפרד ביד. סיימנו אותן פחות או יותר חמש דקות לפני שיצאתי לעבודה. בקנדה, מקובל בגנים, לתת ברכת וולנטיין לכל הילדים (והמורים בגן). בדרך כלל, משתמשים בברכות קנויות ומוסיפים עליהן רק את שם השולח. אצלנו בבית זה לא עובד ככה. אני מאמין בברכות מושקעות בעבודת יד. אני חושב שברכה בעבודת יד, כזו שהושקעו בה רגע של מחשבה וחמישה רגעים של עשייה שווה יותר מכל ברכה קנויה. גם אנשים שלא אוהבים לצייר יכולים בעזרת כמה טריקים קטנים להוציא תחת ידם ברכה מגניבה. אבל לי, כרגיל, חייב להיות איזה Fטיש בעניין. אני לא רק חושב שברכה בעבודת יד טובה מברכה קנויה – אני גם אוהב להכין ברכות מושקעות. רוצים דוגמאות? הנה כמה:

ברכה לרלף, חברנו הגרמני, שעליו אנחנו תמיד צוחקים שהוא זקן:

ברכה לילד שעזב את הגן כדי להשאר עם אמא בבית :

מבחוץ^

ומבפניםV

כרטיס ברכה לחברתנו שרה (מבחוץ):

ומפבנים:

בעלה, בריאן,  גם קיבל ברכה ליומולדתו.  בריאן הוא בקטע של ספורט אתגרי (במיוחד אופני הרים). הנה הבחוץ מקדימה:

הנה הבפנים:

והנה העטיפה האחורית:

ברכה ליומולדת לילד בגן שאוהב באולינג:

כרטיס לילד שחולה על איירון-מן (גרסה לא סופית…):

יש עוד אבל זה מספיק לבינתיים…

בקיצור, אתמול יצאתי לבריאן ושרה לצפות איתם בתחילת משחקי החורף של האולימפיאדה וחזרתי אחרי חצות, קצת אפוף ובלי הרבה כח, אז פשוט הכנסתי את הכרטיס ברכה בלי שום הסבר.

ועכשיו לציור היומי. אין לי מושג בשום דבר שקשור באולימפיאדה הזו. בכלל, קצת קשה לי להבין מה מיוחד באולימפיאדה שלמה שהאתלטים שלה מסתמכים על כח המשיכה יותר מהכול… אני לא חובב גדול של ספורט במזג אוויר קר (או ספורט בכלל), אני לא טוב על סקטים, לא יודע לגלוש על השלג ולא ממש מתעניין במשחקים אבל, אחרי טקס הפתיחה הייתי חייב לצייר משהו שקשור איכשהו. וככה יצא הציור היומי. :

שבוע טוב